לה מורס – איש ההמבורגרים מספר על בירה, לד זפלין, המבורגר וסוס ים

כולנו מכירים ימים כאלו. ימים מדכאים. קשים. כאלו שסוגרים אותך בתוך עצמך. מזל שביום שכזה ראיתי מודעה של "לה מורס", לצד התחושה האפרורית המתישה נזכרתי בצעירותי. איך היינו יוצאים טעונים באנרגיה מלה מורס. מלכי הלילה. בלי דאגות של צבא, לימודים או פרנסה. פרוע. רוקנ'רול.

"אחי, כמעט תפסתי את הבלונדה ההיא הערב" הייתי אומר ליאיר והוא היה עונה: "ברור אחי, שרפת אותה במבטים. כמעט הגישה תלונה על שהפשטת אותה בראש שלך כל הערב" – "רוקנ'רול" (2001).
הערב היינו צריכים את זה, אני והגברת, אז לקחנו את ההליכונים ונתנו גז לרחובות. לפאב לה-מורס.

סיפתח

התמקמנו וטעמנו כמה בירות, זה תמיד היה ה-קטע של המקום, (פעם "לה מורס" היה ה"נורמה ג'ין" שלי). בסוף עצרתי על ברבר דבש (חצי ליטר – 43 ש"ח), לא כי היא הכי טעימה ברשימה, אלא כי בצעירותנו היא תמיד היתה מושא חיפושנו (יאיר אפילו פילח להם פעם כוס, מזל שחל חוק ההתיישנות). ענית בחרה ווסטונס, סיידר אירי וחיכינו למנה הראשונה בזמן שהפלייליסט שלף לנו את החיוך כמעט בכוח. רוק, רוק'נרול, קצת האבי מטאל, פלייליסט שהולך מצויין עם בירה. סקרתי את החבר'ה שמילאו את המקום בערב אמצע שבוע, כמות הבליינים הפתיעה אותי יחסית ליום שלישי. לא במקרה זה גם ערב "ללא תחתית". חיילים, חיילות, וקצת מעבר לכך. "אוי אה ברוך", כמה שהרגשתי זקן לצידם.

נקניקיות פורט של אלן טלמור

בדיוק לפני שנה כתבתי את זה על פטריקס ואני חוזר ואומר – סעמק, אין לי שום דבר רע לומר על הנקניקיות של אלן טלמור. למרות שהן כשרות ופחות טובות מה"אחרות" שלו, הן עדיין מנת בר מנצחת – טעימה, הולכת מצוין עם אלכוהול, בין אם אוכלים בלחמנייה או בצלחת. למרות שטעם הנקניקיה קצת הולך לאיבוד במארג התבלינים ה"אניסי", הטעם הכולל הוא נפלא. הלחמנייה שואבת בשקיקה את כל מיצי הנקניקייה העסיסית ומוגשת לצד קולסלו, קצת כרוב כבוש ורוטב חרדל מעודן מידי. לצד המנה ביקשנו את הצ'יפס בטטה – ביצוע נהדר, הן מבחינת הקראנצ' והן מבחינת הטעם הנימוח והמתקתק. ההמלצה שלי בלה מורס היא סדרת הנקניקיות העסיסיות של טלמור – בחירה בטוחה (38 ש"ח).

המבורגר לה מורס

כעבור עוד כמה שירים טובים, צ'ייסר עם שגיא מנהל המסעדה, בחורה מוזרה אחת שצעקה "יונתן" בכל שולחן במסעדה ועוד כמה לגימות מהבירה, הגיע ההמבורגר שלשמו התכנסנו. ההמבורגר הוגש עם "בייקון" אווז, צ'דר ואמריקן צ'יפס בצד עם שום ופטרוזיליה (כפי שהגיש פעם חיים אלוש באנגוס ב"ש) – משודרג ונפלא, כזה שמכריח אותך למשוך את המקל הזהוב הבא. הלכה הדיאטה.

ההמבורגר משמעותית פחות מוצלח מהנקניקייה. טחינת הבשר הייתה "קציצתית" מידי (פירורית ואיננה גסה), אחוז השומן נמוך באופן צרפתי ובמקום נתח מרשים כמו צלעות או מכסה אנטריקוט, הטעם השולט הוא צוואר. טעמו של חזה האווז, התחליף הרשמי לבייקון בארצנו הטפשונת, בהחלט שדרג את הטעם כמכלול. הצ'דר הטעים החליט להדבק ללחמנייה (החולירע) במקום לעטוף את ההמבורגר ולהוסיף מטעמו הנפלא ושמנוניותו. לחמניית ההמבורגר הייתה קצת כמו לחמניית בית ספר, אך על כך נאמר לי כי מדובר בלחמנייה חלופית מכיוון שהסופ"ש-חגים הארוך פירק את המאגרים (63 ש"ח עם חזה אווז).

סלאפי ג'ו בסגנון לה מורס עם גבינה כחולה

ישנם שני סוגי אנשים בעולם: אלו שאוהבים סלופי ג'ו לפי הספר ואנשים שאוהבים את הסלופי שלהם סלופי. אם אתם נמנים עם הסוג השני אז תוספת הגבינה הכחולה זה מאסט. בדרך כלל המנה מוגשת בפרנה שמנונית שיודעת להתמודד עם המנה המשוגעת ורעבים לא תצאו אחריה. חובה – לוודא שזה מטפטף עד למרפקים. סוג האנשים שמחפש סלופי ג'ו מאוזן עם טעם בשרני עמוק שהרוטב הנוצר בבישול ארוך מעניק לו הילה שמימית, פחות ייהנו מהמנה הזו. תוספת הגבינה הכחולה מחדירה טעם עז ואופייני שגונב את ההצגה לטוב ולרע.

לסיכום החגיגה

"לה מורס" (אגב, סוס-ים בלעז) הינו בר ותיק לאללה. הפלייליסט המגניב יגרום גם לכם לחייך ולרצות לחזור לימי הרוקנ'רול. עוד מימיו הראשונים המקום שופע מגוון בירות ומשקאות אלכוהוליים. המיקוד בפן הקולינרי סלאפי ולא מתוקתק. הקהל מורכב מחבר'ה צעירים (צבא וצפונה) ים של נשים יפות (וזו שכל הערב צעקה "יונתן!" בלי סיבה) וגם חתיכים בחולצות צבא (בשביל הפוליטיקלי קורקט). אני כבר תפסתי לי אחת מדהימה לפני שנה. כעת תורכם לשרוף אותן במבטים. צ'ירס, לחייכם. פרוסט, סאלוט, לכם וללד זפלין שברקע.

עוד משהו שצריך לדעת? 30% הנחה 18:00-20:00 באמצע השבוע. שלישי – ללא תחתית.

שם: לה מורס. כתובת: הרצל 203, רחובות. כשרות: לא כשר. שעות פעילות: א' – ש' 18:00 עד לקוח אחרון.

ליצירת קשר ופרטים נוספים מאיזי